כלל חברה לבטוח בע"מ נ' רון

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 1,380 ש"ח (לא כולל הוצאות ושכ"ט), שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1709215102), ע"י התובעת, כלל חברה לביטוח בע"מ, נגד הנתבע, מר רון יהושע, לתשלום חוב נטען, בגין פרמיית ביטוח, עבור פוליסת לביטוח עסק שהוציאה התובעת על שם הנתבע, לשנה המתחילה בקיץ 2008 ומסתיימת בקיץ 2009. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התביעה, וזו נקבעה לדיון בפני. בדיון הסכימה התובעת למתן רשות להתגונן, והתיק נקבע לדיון נוסף, לישיבה מקדמית.

הדיון עצמו התנהל באופן בלתי פורמאלי, בין היתר לאור גילו המתקדם של הנתבע ומצבו הבריאותי הרעוע, ותוך ששני הצדדים מפגינים רצון טוב לבירור העניין. הצדדים הסכימו, בנסיבות העניין, למתן פסק-דין לפשרה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, על יסוד השלמת מסמכים שיגישו לתיק, ועל יסוד כתבי הטענות.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

טענות הנתבע, בקליפת אגוז, הן, כי ניהל את ענייני הביטוח שלו כל השנים בסיועו של סוכן ביטוח בשם חיים אבניר, אשר ניתק קשר עמו, ולא השיב לפניותיו. לדבריו, עשה אותו אבניר שימוש בפרטי כרטיס האשראי שלו לשם חיובו עבור פוליסות שלא רכש, ולפיכך ביטל הנתבע את ההרשאה, וסבור כי אין עליו לשלם את הפרמיות. יוער, כי על פי המסמכים שהוגשו, השכיר הנתבע את הנכס לגביו הוצאה הפוליסה, והשוכר והמחזיק ביטח בעצמו את העסק, באמצעות חברת ביטוח אחרת.

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן, כי הנתבע הוא שביקש את הוצאת הפוליסה (צורפה הצעת ביטוח הנושאת חתימה משורבטת, שלא ניתן לזהותה), וכי בחודש ינואר 2009 שלח הסוכן מר אבניר לנתבע מכתב רשום, בו הודיעו, כי עליו לשלם את הפרמיות, וכי הוא רשאי לבטל את הפוליסה, אולם חייב בתשלום הפרמיות עד לביטול (צורף העתק המכתב).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 900 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 45 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 1709215102, לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ב, 12 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: